פסק-דין בתיק עש"א 25254-06-12

1.         בהליך משמעתי שנוהל נגד המערער, רופא במקצועו, מכוח הוראות פרק ד' לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז - 1976 (להלן: "הפקודה"), בגין מעשים אשר יפורטו להלן, המליצה וועדת המשמעת (להלן: "הוועדה" או "המשיבה") לשר הבריאות כי יש לבטל לצמיתות את רישיונו של המערער לעסוק ברפואה. כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב (להלן: "המשיב"), אשר לו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, דחה את המלצת הוועדה, ובהחלטה מיום 01.04.2012, אשר נתן במסגרת סמכותו עפ"י ס' 41 לפקודה, קבע כי רישיונו של המערער לא יבוטל לצמיתות, אלא, יותלה לתקופה של שמונה שנים, החל מיום ההחלטה בפועל.

            לפניי ערעורו של הנקבל על החלטה האמורה.

עובדות המקרה

2.         המערער, בן 59, הינו תושב ----- ואב לארבעה. קרוב משפחה של המערער, שעתיד היה להינשא לבתו (ולהלן: ר'), קיים יחסי מין עם אשת המערער ואם ילדיו, ולגרסתו של המערער, ללא הסכמת אשתו אלא בכוח ובכפייה. לאחר שמעשיו של ר' התגלו, הורה המערער לבתו לבטל את אירוסיה לר', אלא שהבת סירבה, ולטענתה, בעקבות סירובה קיבלה מכות מאביה ואחיה, ובגין כך אף הגישה תלונה במשטרה נגד השניים. לאחר מכן, עזבה הבת את הבית, עברה להתגורר עם ר' מחוץ לכפר ונישאה לו. בהמשך, אף אשתו של המערער נפרדה ממנו ופתחה נגדו בהליכי גירושים, ובמסגרתם הטילה עיקול על נכסיו. הפרשה נודעה ברבים, וכן פורסמה בתקשורת ובאינטרנט, ולגרסתו של המערער, כבודו ושמו הטוב נרמסו.

3.         בכך לא הסתיימה הפרשייה. לאחר שבתו ואשתו של המערער עזבו אותו, ארע פיצוץ בבית משפחתו של ר', וחלק מביתו נהרס. החשד לתכנון והזמנת המעשה, שמטרתו לפגוע במשפחתו של ר', נפל על המערער, והוא נעצר ונחקר כחשוד בקשירת קשר והיזק בחומר נפץ. ברם, משלא נמצאו ראיות נגד המערער, הוא שוחרר לביתו. משך שהותו בתא המעצר הכיר המערער את מ', שהופעל כמדובב, ולאחר שחרורו המשיך מ' להיות עמו בקשר.

4.         תם ולא נשלם. לאחר שחרורו ממעצרו, סגר המערער עם מ', כי מ' ידאג לרציחתו של ר' תמורת 30,000$. במהלך פגישה שנערכה בין המערער, מ' ושוטר סמוי, שהתחזה לרוצח שכיר, ניסה המערער לשדל את השוטר הסמוי לרצוח את ר', והבטיח תמורה גבוהה יותר מזו שהציע למ', שישלם עם השלמת ביצוע הרצח; המערער אף מסר לשוטר הסמוי שתי תמונות של ר', לצורך זיהויו. בפגישה נוספת של השלושה, הבטיח המערער לשלם את התמורה, לאחר שיחזה בגופתו של ר', וביקש שהרצח יבוצע תוך 30 יום מיום הפגישה, אחרת יפנה לאנשים אחרים לצורך ביצוע הרצח.

5.         בעקבות הודעה של מ' על כך ש"הרצח בוצע", הגיע המערער למקום המפגש שנקבע, ושם הצטרף המערער לנסיעה, כביכול לחברון, על מנת לחזות בגופתו של ר'. במהלך נסיעה זו עצרה המשטרה את המערער.

השתלשלות העניינים

6.         כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק פלילי 4047/07, בו הואשם בעבירה של ניסיון לשידול לרצח ועבירה של איומים, ובכתב האישום פורטו העובדות הרלוונטיות בהתאם לאמור לעיל.

7.         בד בבד עם התנהלותו של ההליך הפלילי ובעקבותיו, כוננה וועדה מיוחדת מכוח ס' 44א(א) לפקודה, אשר המליצה, ביום 22.11.07, על בסיס הגשת כתב האישום נגד המערער, להתלות את רישיונו מלשמש כרופא לתקופה של חצי שנה, שהיא תקופת ההתלייה המקסימאלית האפשרית מכוח הוראות סעיף 44א(א) האמור. ביום 28.11.07 קיבל מנהל משרד הבריאות את ההמלצה, ורישיונו של המערער הותלה לפרק זמן זה.

8.         בהמשך לכך, ביום 12.12.07 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות קובלנה משמעתית כנגד המערער לפי ס' 41(1) לפקודה, בה יוחסה למערער התנהגות אשר אינה הולמת את המקצוע. ביום 16.4.08 המליצה הוועדה להאריך את התליית רישיונו של המערער עד לסיום ההליך המשמעתי בעניינו. ביום 6.5.08, קיבל שר הבריאות את המלצת הוועדה, ורישיונו של המערער הותלה עד לסיום ההליכים המשמעתיים.

9.         ביום 26.3.09 הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד התליית רישיונו עד לסיום ההליך המשמעתי (עש"א 1065/09). בין לבין, ביום 21.12.09, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את המערער בעבירה של איומים לפי ס' 92 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה של שידול לרצח לפי סעיפים 300 (א)(2) ו- 33(1) לחוק האמור, וביום 20.01.10 גזר בית המשפט המחוזי בחיפה את דינו, והושתו על המערער 42 חודשי מאסר, מהם 30 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

10.       ביום 21.3.10, במסגרת הליך עש"א 1065/09 האמור, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעורו של המערער כנגד התליית רישיונו עד לסיום ההלכים המשמעתיים נגדו.

11.       המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון כנגד הרשעתו, ולחלופין כנגד חומרת העונש אשר הושת עליו. ביום 22.11.10 דחה בית המשפט העליון את הערעור על כל חלקיו.

12.       עקב הרשעתו של המערער בבית המשפט המחוזי, ודחיית ערעורו בבית המשפט העליון, הגיש ד"ר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ביום 07.12.11, קובלנה משמעתית מתוקנת כנגד המערער, אשר הסתמכה הפעם, בנוסף להתנהגות בלתי הולמת, גם על הרשעתו של המערער בפלילים.

13.       ביום 12.3.12 הגישה ועדת המשמעת את המלצותיה לשר הבריאות. לאחר שפירטה בהרחבה את עובדות כתב האישום, ואת טענות הצדדים בעניין אמצעי המשמעת שראוי להטיל על המערער, המליצה הוועדה על ביטול רישיונו של המערער מלעסוק ברפואה. וזו לשונה:

העולה מן האמור לעיל הוא כי בהינתן שמדובר במי שיכול היה, גם אם עקב משבר קשה וחריג ביותר, לפעול במכוון ובהתמדה על מנת ליטול חיים, לא יהא זה ראוי להתיר לו לשוב ולעסוק ברפואה. זאת גם בהינתן שבמעשיו פגע הנקבל באמון הציבור ברופאים, המהווה נדבך מהותי והכרחי, ביחסים שבין רופא ומטופליו, מה גם שראוי להבהיר לציבור בכלל ולציבור הרופאים בפרט, כי מי שפעל כאמור, לא יכול להימנות על המורשים לעסוק ברפואה. לפיכך המלצתנו הינה, כי תבטל את הרישיון של הנקבל לעסוק ברפואה.

14.       לאחר שקיבל המשיב לידיו את המלצת הוועדה, יחד עם כל החומרים הרלוונטיים, לרבות פרוטוקול הדיון שהתקיים בנדון בוועדה, ההחלטות בהליך הפלילי נגד המערער, טענות הצדדים בפני הוועדה וחומר שהגישו הצדדים בדיונים בפניה, החליט המשיב לדחות את המלצת הוועדה ולהקל עם המערער, כך שתחת ביטול רישיונו לעסוק ברפואה לצמיתות, הורה המשיב על התליית רישיונו של המערער לתקופה של 8 שנים, שתחילתם מיום קבלת ההחלטה, קרי מיום 01.04.12. וזו לשונו:

לעניות דעתי, סנקציה חריפה שכזאת [ביטול רישיון לצמיתות, ב.ג.], יש לנקוט במקרים נדירים במיוחד, לדוגמה, כאשר המשך העיסוק ברפואה מסכן את בריאות החולים או את שלום הציבור, או כאשר מדובר במעשים חמורים בין רופא לחולה כגון, אינוס ותקיפה מינית של מטופלת...